הצד הנסתר של הזוגיות 

למה אנחנו בכלל רוצים קשר? למה בחרתי דווקא בבחורה הזו? למה זה לא תמיד מצליח? לאן נעלמה האהבה הרומנטית? האם יש מרכיב סודי בזוגיות? מה אנחנו מחמיצים? מהו הגורם הנסתר שיהפוך את הזוגיות למספקת, יציבה ובטוחה?

מבט לאורך השנים מראה שפעם, בתקופת איש המערות, שלט הגבר באישה בלי לראות אותה בכלל. ההתמקדות הייתה ב - "אני", המטרה העיקרית הייתה רווחתו הפרטית של הגבר, והחוק היה, "אני החוק".

התקופה הבאה התאפיינה בהסכמים ובנורמות. ההתמקדות הפכה להתמקדות ב - "אנחנו", המטרה הייתה שלום בית ושקט תעשייתי, והחוק היה ההסכמים, המנהגים והנורמות החברתיות.

אם נבדוק את כל מערכות היחסים שלנו, החל מהקשר עם ההורים בילדות, דרך מערכות יחסים קודמות ועד למערכת הזוגית הנוכחית, נראה שיש שני דברים עיקריים שחוזרים על עצמם: הראשון, יש קווי דמיון באופי של כל הדמויות. השני, יש קונפליקט מסוים שחוזר על עצמו לאורך השנים שאיתו אנחנו מתמודדים בכל מערכות היחסים.

הדמיון בין הדמויות והקונפליקט החוזר על עצמו מעלה את ההשערה, שהמרחב הזוגי הוא בעצם מרחב של התפתחות שנועד לסגור קונפליקטים שלא נסגרו עם ההורים.

ההשערה הובילה להתמקדות ב - "קשר", המטרה היא התפתחות אישית, והחוקים הם שיעורי ההתפתחות המבוססים על הקונפליקטים המזדמנים.

הרעיון יפה אבל, מה אם אני לא רוצה להתפתח? מה אם עייפתי, ניסיתי, ודי לי? אולי אמצא לי אישה שתתאים בדיוק לרשימה שאפיץ באינטרנט וחסל סדר קונפליקטים ומריבות.

כאן נכנס מבט נוסף על תהליך בחירת בן/בת זוג שמעלה את הממצאים הבאים:

המשיכה היא בד"כ בין שני אנשים שהפוכים זה מזה באופן מהותי.

המשיכה היא בד"כ לאדם שדומה לאחד מהורי.

המשיכה היא לאדם שמנציח אצלי את ההתמודדות עם קונפליקט קבוע.

מיסוד הקשר מתבצע על אף השוני, על אף המחויבות הרבה ועל אף הגירושים שמסביב.

יש כאן משיכה בלתי מוסברת, בלתי הגיונית, ממש כפויה, שדוחפת אותי לנהל קשר קבוע ומחייב.

מהו אותו גורם ניסתר שדוחף אותי?

יש גורם בעולם שנקרא לו: אנרגיה/ אור אין סוף/ אלוהים/ בורא/ אהבה. הגורם הזה רוצה להביא את האנרגיה שלו לעולם הזה לבני האדם.

הלך האלוהים וברא את האדם ואמר לעצמו, זה האדם שיקבל את האנרגיה שלי. אבל האדם, באותו הזמן, היה פרא אדם, איש מחוספס למדי, מרוכז בעצמו, מגודל שיער, לא מתרחץ, חותך בכביש ומצפצף ברמזור.

אמר האלוהים לעצמו, האיש הזה לא יכול לקבל את האנרגיה שלי. אני אמנם אלוהים ובשתי סטירות אני מיישר את האיש הזה אבל אני דוגל בבחירה חופשית. אני רוצה שהאדם יבחר מרצונו לעשות שינוי. מול מי מוכן הגבר לעשות שינוי?

הלך האלוהים וברא את האישה. ובאמת, רק כשהופיעה האישה התחיל הגבר לעשות שינוי ולעבור ממצב של מחוספס למצב יותר מעודן.

מכאן מגיע המשפט: "איש ואישה זכו, שכינה בתוכם. לא זכו, אש אוכלתם". כלומר, אם האיש והאישה יעשו תהליך של זיכוך אז הם יהפכו לכלי שיוכל לקבל ולהכיל את האנרגיה (שכינה) שהיקום רוצה לתת לנו.

אם העונש הוא "אש אוכלתם" ואש משולה ל-"אני" אז מכאן אפשר ללמוד שתהליך הזיכוך מבוסס על הכלל -  'פחות אני יותר אנחנו'.

המרכיב הנסתר של הזוגיות הוא בעצם המטרה הנסתרת שלשמה נוצרת זוגיות והיא: יצירת כלי רוחני לצורך קליטת אנרגיה קוסמית מהיקום הרחב. יצירת הכלי הרוחני תתאפשר דרך חיבור בין זכר ונקבה והפיכתם לשלם אחד. החיבור בניהם יתאפשר דרך תיקון וזיכוך עצמי של כל אחד מבני הזוג בתוך המרחב הזוגי.

רק כשיתחברו בני הזוג, דבר שיצליח להם רק אם הם ישלימו את תהליך הזיכוך וההתפתחות שלהם,  רק אז הם יקבלו אנרגיה. אם כל אחד מהם יהיה מזוכך אך לבד עם עצמו, לא תגיע האנרגיה. צריך גם זיכוך וגם חיבור. דומה הדבר למצב שבו זוג עומד לפני ברז מים ורק כאשר הם יצליחו להתחבר ולהחזיק ידיים רק אז יתחילו המים לזרום.

מאפייני הקשר הזוגי נעים עם השנים בשני צירים: הציר הראשון מתמקד במאקרו, החל מהתמקדות ב- "אני", דרך התמקדות ב- "אנחנו" ועד להתמקדות ב- "קשר". הציר השני הוא התפתחות במיקרו, בזיכוך ובהתפתחות האישית שעושה כל אחד מבני הזוג כתנאי בסיסי שיאפשר את מימושו של הקשר.

אם כך הוא הדבר יוצא שהמערכת הזוגית לא נועדה כלל בשבילי ולרווחתי. זוגיות שתתנהל על בסיס מה אני מקבל מהקשר, לא תצלח. זוגיות שתתנהל על בסיס אני והעונג שלי, תדעך ולא תצלח. לא חתונה מפוארת, לא לימוזינה, לא זיקוקים. רק זוגיות שתכוון לחיבור הרוחני שלנו, כזו שתכוון לחיבור שבינינו לבין עצמינו ולחיבור שבינינו כזוג לבין מערכת הטבע הרוחנית שאליה אנחנו שייכים, רק היא תצלח ותוביל לסיפוק ומשמעות.